רש"י על מנחות ל״ו ב:ט׳

מהדורה: מהדורת וילנא

מקור מנחות ל״ו ב:ט׳
9 וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: וְאִם לְשׇׁמְרָן – מוּתָּר. וְאָמַר רָבִינָא: הֲוָה יָתֵיבְנָא קַמֵּיהּ דְּרַב אָשֵׁי וְחָשַׁךְ, וְהִנִּיחַ תְּפִילִּין, וַאֲמַרִי לֵיהּ: לְשׇׁמְרָן קָא בָעֵי לְהוּ מָר? וַאֲמַר לִי: אִין. וַחֲזֵיתֵיהּ לְדַעְתֵּיהּ דְּלָאו לְשׇׁמְרָן הוּא בָּעֵי, קָסָבַר: הֲלָכָה וְאֵין מוֹרִין כֵּן.
פירוש רש"י על מנחות ל״ו ב:ט׳
9 ואם לשומרן - שלא יאבדו מותר להניחן אפילו לאחר שקיעת החמה:
10 קסבר הלכה - דלילה זמן תפילין הוא:
11 ואין מורין כן - שמא ישכחם וישן בהן מדקאמר ליה לשומרן קבעינא: